פסק-דין בתיק ת"ק 007207/03

1.         בפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין תאונת דרכים שהתרחשה ביום 26.05.2003 בשעות הצהריים, בצומת רחובות דרך השלום, הגבורה ויצחק רבין בגבעתיים.

2.         התובע בתביעה העיקרית טוען כי בהגיעו לצומת אשר בו ארבעה נתיבים, כאשר שניים מהם מיועדים לנסיעה ישרה ושני השמאליים מיועדים לפניה שמאלה, הוא עמד בנתיב הימני מבין שני הנתיבים השמאליים והמתין להתחלפות האור ברמזור לירוק. כאשר נדלק האור הירוק, הוא התחיל לנסוע מתוך כוונה לפנות שמאלה לרח' יצחק רבין, אלא שבטרם הספיק לנסוע מרחק של מטר אחד, הגיח לפתע מימינו קטנוע עליו רכב הנתבע ואשר "השתחל" בין נתיב נסיעתו של התובע לבין הנתיב השמאלי מבין שני הנתיבים הימניים המיועדים לנסיעה ישר. הקטנוע סטה שמאלה כדי להשלים את הפניה שמאלה ועקב כך פגעה מכוניתו של התובע בקטנוע של הנתבע.

3.         הנתבע מודה כי אכן נסע במהירות איטית מימין לרכבים העומדים לכיוון הפניה שמאלה כדי להגיע לראש הטור ולהמתין לאור הירוק. לטענתו, כשהגיע לראש הטור ובלם את נסיעתו, התחלף הרמזור לירוק, ובטרם הספיק ללחוץ על ידית הגז כדי לפנות שמאלה, הוא חש דחיפה מאחור של רכב התובע, דבר שגרם לזריקתו קדימה וימינה. עקב כך נחבל הנתבע ונגרמו לו נזקי גוף ורכוש.

4.         מפיו של הנתבע עצמו עולה כי הוא נהג כפי שנוהגים רוכבי קטנוע רבים לעשות, קרי, "להתגנב" אל ראש טור המכוניות הממתינות בצומת. גם אם מדובר בתופעה נפוצה, הרי שמדובר בעבירה על תקנות התעבורה. רוכב קטנוע אינו רשאי לעקוף מימין טור מכוניות על-מנת להיכנס לראש הטור של המכוניות הממתינות, ונהג רכב הממתין בראש הטור להתחלפות האור ברמזור, לא תמיד יכול לצפות את הגחת הקטנוע מימינו או משמאלו. לכאורה התנהגותו זו של הנתבע אינה עולה בקנה אחד עם הוראות תקנה 36(ד) לתקנות התעבורה, הקובעת כי לא ייכנס נהג לצומת אלא בכיוון חץ שסומן בנתיב שממנו נכנס לצומת. לכאורה גם התנהגות זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות תקנה 43(א) בדבר אופן ביצוע פניה שמאלה, כאשר בכביש חד סטרי יש לבצע את הפניה כשהרכב נמצא בצד שמאל של הכביש, ובכביש דו סטרי, יש לבצע את הפניה כאשר הרכב נמצא קרוב ככל האפשר לאמצע הכביש. בנוסף, לכאורה  הפר הנתבע גם את הוראת תקנה 47(א) לתקנות התעבורה, הקובעת כי נוהג רכב לא יעקוף בכביש רכב אחר, אלא מצדו השמאלי וכן הפר לכאורה את הוראות תקנה 47(ז) האוסרת על עקיפת רכב שעצר לפני צומת.

5.         הנתבע טוען כי למעשה הספיק לעמוד לפני רכב התובע, כך שלמעשה התובע יכול היה להבחין בו, ומפאת רשלנות של התובע, הוא החל לנסוע מבלי לשים לב שהנתבע נמצא לפניו. גרסה זו נשמעת לי בלתי סבירה באשר אם אכן הנתבע היה עומד בחזית רכבו של התובע, לא הייתה כל סיבה שבעולם שהתובע לא היה מבחין בו. נראית לי יותר גרסתו של התובע, לפיה הנתבע אכן הגיח מכיוון ימין והחל לבצע את הפניה שמאלה, באופן שהפתיע את התובע. אני מתקשה להאמין שהנתבע, לאחר שטרח לעקוף מימין את טור המכוניות הממתין לפניה שמאלה, העמיד את אופנועו בחזית רכבו של התובע, באופן שחסם את נתיב נסיעתו. נראה לי יותר כי הנתבע סיים את העקיפה מימין לרכב התובע והחל ממצב כזה את פניתו שמאלה.

6.         יחד עם זאת, ועל אף אחריותו של הנתבע לקרות התאונה תוך הפרת תקנות התעבורה, ניתן לייחס לתובע אשם תורם מסוים, משום שסביר להניח כי לו היה נוקט ברמת זהירות גבוהה יותר, יכול היה להבחין בקטנוע המגיח מכיוון ימין ומבקש לבצע את הפניה שמאלה. אני מעריך את שיעורו של אשם תורם זה ב - 20%.

7.         לתובע נגרם נזק בשיעור של 844 ש"ח בגין החלפת פנס ערפל שנשבר כתוצאה מהתאונה. לנוכח האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע 80% משיעורו של נזק זה וכן את אגרת התביעה בסך 87 ש"ח. הסכומים דלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל. התביעה שכנגד נדחית. בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

8.         המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום ג' באלול, תשס"ג (31 באוגוסט 2003) בהעדר הצדדים.